החלטה בתיק רע"א 1192/04

1..       במסגרת הליכים משפטיים, המתנהלים בארצות-הברית, הוגשו הודעות צד ג וצד ד כנגד המבקשות. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הגישו המבקשות תובענה כנגד המשיבות. אלה האחרונות ביטחו את המבקשות במועדים הרלבנטיים, ובתובענה נתבקש סעד הצהרתי בדבר חבותן של המשיבות לספק למבקשות הגנה בהליכי החוץ ולשפותן בגין חיובים כספיים שיוטלו עליהן בהליכי החוץ.

2.        בית המשפט המחוזי הורה, בהסכמת הצדדים, על הגשת העדויות הראשיות בתצהירים. לאחר שהוגשו העדויות מטעם המבקשות, העניק בית המשפט המחוזי, לבקשת המשיבות, ארכה להגשת עדויותיהן הכתובות, ובאותה החלטה קבע כי "לא תותרנה הגשת עדויות משלימות אלא רק עדויות הפרכה המסווגות ככאלה על ידי הפסיקה". לאחר שהוגשו העדויות מטעם המשיבות, אליהן נלוו חוות-דעת מומחים, ביקשו המבקשות להאריך להן את המועד להגשת עדויות הפרכה וחוות-דעת נוגדת. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, והמבקשות הגישו את העדויות המפריכות ואת חוות-הדעת הנוגדת, במועד שנקבע. בהחלטתי מיום 27.5.2003 הובהר, כי "לפני שיותר [למבקשות] להציג את ראיות ההפרכה אותן הן מבקשות להציג, יהיה צורך להשתכנע שאכן מן הדין להתיר את הצגתן". לפיכך נקבע, כי על בית המשפט המחוזי לבחון את כשרותן של הראיות כראיות הפרכה (רע"א 263/03 מגדל בנין חברה לביטוח נ' ברום ים המלח בע"מ, תק-על 2003(2) 2045). בעקבות החלטה זו, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת התצהירים וחוות-הדעת שהוגשו על-ידי המבקשות, לידיהן, תוך שמירת הזכות לבקש להגישם כראיות, "אם כראיות מפריכות לאחר שייחקרו עדי הנתבעות, ואם כחוות דעת או על כל דרך אחרת השמורה לה על פי הראיות" - כלשון החלטת בית המשפט קמא.

           המבקשות פנו לבית המשפט והודיעו על הגשת חוות-הדעת הנוגדת. בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן לעשות כן בלא אישור של בית המשפט. המבקשות ביקשו אפוא כי יותר להן להגיש את חוות-הדעת, תוך שמירת טענתן כי עומדת להן זכות מוקנית לעשות כן מתוקף הוראות הדין. בית המשפט המחוזי פסק, כי "... אין להענות לבקשה. כמובן שבבוא העת תהיה רשאית המבקשת לבקש הבאת ראיות מפריכות ולבקש הגשת חוות הדעת לאחר שתוגש חוות הדעת של הנתבעים והמומחה יחקר עליה".

3.        כנגד החלטה זו האחרונה, מופנית בקשת רשות הערעור שבפני. לטענת המבקשות, עומדת ההחלטה בסתירה להוראת תקנה 3 לתקנות סדרי הדין (עדות מומחים) (להלן: תקנות המומחים), ואינה מבחינה בין סדרי הדין החלים לעניין הגשת ראיות מפריכות, לבין אלה החלים על הגשת חוות דעת מומחים. המבקשות מוסיפות וטוענות, כי ההחלטה גורמת להם עוול מהותי ופוגעת בזכות היסוד העומדת להן, להגיש חוות-דעת נוגדת. המשיבות מתנגדות לבקשה.

4.        דין הבקשה להדחות. ספק אם לגבי מצב הדברים המיוחד במקרה שבפנינו חלה הוראת תקנה 3 לתקנות המומחים, אלא שאין כלל צורך להידרש לשאלה זו היום. שהרי, בית המשפט המחוזי עשה, כך נראה, שימוש בסמכות הנתונה לו, בין השאר, מכוח תקנה 4 לתקנות המומחים, והחליט כי יהיה מקום לבקש להגיש את חוות הדעת הנוגדת רק לאחר שתוגש חוות הדעת של המשיבים והמומחה ייחקר עליה. בבחירה זו לא נפל, בנסיבות המקרה הזה, פגם המצדיק התערבות.

           הבקשה נדחית. המבקשות תישאנה בשכר טרחת עורך הדין של המשיבות בסכום של 7,500 ש"ח.

           ניתנה היום, ד' באייר תשס"ד (25.4.2004).

                                                                                                       ש ו פ ט

עותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: